יום שלישי, 3 במרץ 2015

פגשתי הערב את בן הידידים שלי

שאני מכירה אותו מגיל 7-8 שנה.
אך בשנים האחרונות לא נפגשנו. ולקח לי זמן לזהותו.
הרגשתי את אצמי זקנה ונאלחת... (קודם הייתי רק נאלחת :))))).

נפגשנו אצל הידידים שלנו - שהם גם הידידים של הוריו של הבחור, והוא הרגיש שם כבן בית.
.
אולי גם אנחנו נצליח שהילדים של הידידים שלנו ירגישו בנוח לבקר אצלינו כאשר יגדלו.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה